קרה לכם פעם שראיתם משהו ממש לא הוגן והרגשתם כעס גדול בבטן? מה הדבר הכי חכם לעשות ברגע כזה? נחמיה ראה מצב עצוב מאוד שבו עשירים מנצלים אנשים עניים. במקום להתפרץ ולצעוק מיד מתוך כעס, הוא עצר וחשב. על זה הוא אומר וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי. כלומר, הוא התייעץ עם עצמו, שלט ברגשות שלו ואסף אומץ, כדי לפעול מתוך צדק ויושר ולא סתם מתוך עצבים.
רק אחרי שגיבש החלטה, הוא ניגש אל האנשים החזקים והעשירים ואומר וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים. הכוונה היא שהוא התווכח עם שרי העם והמנהיגים בלי לפחד מהם. הטענה המרכזית שלו אליהם הייתה מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁים. המילה מַשָּׁא פירושה חוב או הלוואה, והמילה נֹשִׁים מתארת אנשים שדורשים בכוח שיחזירו להם את הכסף. נחמיה מוכיח אותם על כך שבמקום לעזור לאחים שלהם ולתת להם צדקה, הם מלווים להם כסף ודורשים אותו בחזרה בצורה נוקשה. בגלל ההלוואות האלה, העניים נאלצו למסור את השדות שלהם ואפילו לשלוח את הילדים שלהם לעבוד קשה מאוד כדי לכסות את החוב.
כדי לגרום לעשירים להפסיק להתנהג כך, נחמיה עשה מעשה פומבי ואמר וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה. הוא אסף סביבם המון רב של אנשים. המטרה של האסיפה הגדולה הזו הייתה להשמיע את הביקורת מול כולם. כך העשירים יתביישו במעשים שלהם לעיני כולם, יתחרטו ויחליטו לתקן את ההתנהגות שלהם.