קרה לכם פעם שהתאמצתם מאוד לעזור למישהו, ופתאום גיליתם שאדם אחר עושה בדיוק את ההפך ופוגע בו? זה בדיוק מה שהרגיש נחמיה. הוא עומד מול האנשים העשירים והמנהיגים של העם, ומוכיח אותם על ההתנהגות שלהם. נחמיה אומר להם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ, כלומר, אנחנו שילמנו מכספנו כדי לשחרר יהודים שנמכרו לעבדות בארצות אחרות. הוא מסביר שהם עשו זאת כְּדֵי בָנוּ, בכל הכוח ועם כל הכסף שהיה להם.
ואז נחמיה שואל אותם בכאב גדול: וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ? הוא מראה להם עד כמה המעשים שלהם לא הגיוניים. בזמן שאנחנו מוציאים את כל הכסף שלנו כדי להציל יהודים מידי זרים, אתם משעבדים את האחים שלכם בגלל חובות שהם לא מצליחים להחזיר. האם עכשיו נצטרך לשלם כסף כדי לפדות ולשחרר אותם גם מהידיים שלכם?
הדברים של נחמיה היו כל כך נכונים וברורים, עד שהעשירים הרגישו בושה עמוקה. וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר, הם פשוט שתקו. הם הבינו שהם טעו, ולא היה להם שום תירוץ או הסבר למעשים שלהם.