לאחר הגזירה לנדוד ולמות במדבר, ה' מנחם את העם השקוע בייאוש ומבטיח כי בניהם אכן יירשו את הארץ. הבטחה זו מתבטאת בציווי על הלכות קרבנות ונסכים, כמעין מתנה שהעם מתבקש להביא לה' בתמורה לדאגתו להם. הציווי יחול כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, כלומר רק לאחר כיבוש הארץ וישיבת הקבע בה, ויש הסוברים כי הכתוב בא ללמד שחובת הנסכים תחול גם בבמות פרטיות ברחבי הארץ. המילים אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם מדגישות שהארץ מוענקת להם כאומה שלמה, ואף רומזות להבטחה שדור המדבר עצמו יקום לתחייה ויירש אותה.
במדבר, פרק ט״ו, פסוק ב׳
פרשת שלח
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.