התורה קובעת עקרון של התאמה מוחלטת בין מספר בהמות הקורבן לבין המנחות והנסכים הנלווים אליהן. מכיוון שניסוח הפסוק סתום מעט וכופל מילים מבלי לפרש מה בדיוק נספר, מסבירים הפרשנים כי המילה כַּמִּסְפָּר מתייחסת למספר הבהמות המוקרבות, בעוד שהמשך הפסוק מתייחס לעשיית הנסכים [שפתי חכמים, מזרחי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיהיה מספר הזבחים אשר יהיה, אפילו אם מדובר בכמות גדולה מאוד, חובה להביא מנחה, שמן ויין בנפרד עבור כל בהמה ובהמה [רש"י, שד"ל, אבן עזרא, שטיינזלץ]. אי אפשר להביא סט אחד של נסכים שיפטור כמה קורבנות יחד, אפילו אם מדובר בבהמות מאותו הסוג בדיוק [רש"ר הירש, גור אריה]. המילה לָאֶחָד מפורשת כ"לכל אחד ואחד" [בכור שור], והתוספת כְּמִסְפָּרָם באה למנוע טעות, ומבהירה שמספר הנסכים חייב להיות שווה במדויק למספר הבהמות [ביאור יש"ר].
מעבר לחובת ההתאמה המספרית, כפילות הלשון בפסוק הפותח במילה כַּמִּסְפָּר ומסיים במילה כְּמִסְפָּרָם, מלמדת על איסור לשנות מהכמות הקבועה – אין להמעיט בשיעור הנסכים, וגם אין להרבות בו [תורה תמימה, מלבי"ם, נחל קדומים, גור אריה]. הגבלה זו קיימת למרות שבאופן כללי מותר לאדם להתנדב ולהביא נסכים בפני עצמם. בנוסף, נלמד כי אין לערבב נסכים של מיני בהמות שונים, כגון נסכי כבש עם נסכי איל, אך נסכים של בהמות מאותו המין יכולים להתערבב [רלב"ג]. במקרה שאדם המיר בהמה אחת באחרת, הנסכים שיובאו יהיו לפי סוג הבהמה החדשה שהוקרבה בפועל [מלבי"ם, צפנת פענח].
הנסכים מהווים חובה אובייקטיבית לכל קורבן. משום כך, אם הם לא הובאו במועד ההקרבה, חובה להשלימם לאחר מכן, ואפילו בלילה או ביום המחרת [רש"ר הירש]. יתרה מזאת, מהמילה לָאֶחָד, שנראית לכאורה מיותרת, לומדים הלכה מעשית עבור ציבור המקריב קורבנות: אם אין ברשותם מספיק נסכים עבור כל הבהמות, הם יכולים להביא כעת נסכים עבור קורבן אחד, ואת השאר להשלים למחרת כשישיגו את הכמות הנדרשת [העמק דבר, ברכת אשר].