חתימת פרשת הציצית מעגנת את קיום המצוות במציאות ההיסטורית של יציאת מצרים. החוטים הפיזיים על הבגד משמשים תזכורת תמידית לברית שנכרתה בין ה' לעם ישראל עם שחרורם.
מטרת יציאת מצרים מפורשת במילים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. הגאולה לא הייתה רק הצלה פיזית משעבוד, אלא פעולה מכוונת שנועדה להפוך את ישראל לעבדי ה', המחויבים לשמור את חוקיו וגזירותיו [רש"י, רלב"ג, צפנת פענח, מלבי"ם, שטיינזלץ, The Torah]. קבלת המצוות היא התנאי לקשר זה, ולולא פדאם ה' מבית עבדים, ישראל לא היו מחויבים לתורה יותר משאר האומות [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי]. התעלות זו של העם נועדה לזכות אותם בהשגחה ישירה ונצחית מאת ה' [ספורנו].
הפסוק משתמש בשני שמותיו של האל כדי ללמד על אופן הנהגתו: השם יְהֹוָה מייצג את מידת הרחמים ואת נאמנותו של ה' לשלם שכר טוב לשומרי המצוות, ואילו התואר אֱלֹהֵיכֶם מייצג את מידת הדין, ומלמד שה' הוא דיין הנאמן להיפרע ולהעניש את עוברי העבירה [רש"י, מזרחי, מלבי"ם, גור אריה].
הפסוק פותח ומסיים באותן מילים: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הפרשנים מציעים כמה גישות לכפילות זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך הכרזה על כפיית הברית. כדי שישראל לא יאמרו שהם מעדיפים לוותר על קיום המצוות ועל השכר בצידן, ה' מבהיר כי מלכותו עליהם היא מוחלטת והם מחויבים אליה בעל כורחם [רש"י, מזרחי]. גישה אחרת רואה בכפילות ביטוי לנצחיות הקשר, המלמדת כי ה' הוא אלוהי ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. ה' מבטיח שגם כאשר העם יגלה מארצו בשל חטאיו, הברית לא תנותק והוא ימשיך להיות אלוהיהם ולגאול אותם באחרית הימים [רבנו בחיי, מלבי"ם, שפתי כהן]. בנוסף, החזרה מדגישה כי מכוח היותו אלוהיהם, הוא מצווה עליהם את מצוות הציצית כעת, כדי שיזכו לקדושה ולייעודם [ספורנו, ביאור יש"ר].
הפרשנים מוצאים קשרים סמליים עמוקים בין פרטי מצוות הציצית לבין נס יציאת מצרים. השימוש בחוט תְּכֵלֶת (צבע יקר המופק מדם חילזון) מזכיר את מכת בכורות, שכן הצבע דומה לרקיע המשחיר לעת ערב, זמן התרחשות המכה. ה' שהבחין במצרים בחשכת הלילה בין טיפה של בכור למי שאינו בכור, עתיד להבחין ולהעניש את מי שמרמה וצובע את חוטי הציצית בצבע צמחי זול הדומה לתכלת במראהו [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי, מלבי"ם]. הדבר מלמד שהשגחת ה' מגיעה עד לפרטים הנסתרים והקטנים ביותר [גור אריה].
כמו כן, החובה להטיל את הציצית דווקא על ארבע כנפות הבגד רומזת לארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים [רש"י, שפתי חכמים, יריעות שלמה]. המילה כנפי מזכירה את האופן שבו ה' הוציא את העם ממצרים על כנפי נשרים [רש"י, משכיל לדוד]. בנוסף, שמונת חוטי הציצית רומזים לשמונת הימים שחלפו מתחילת תהליך הגאולה עם שחיטת קורבן הפסח ועד שירת הים [רש"י, גור אריה, חזקוני, משכיל לדוד].
לבסוף, מיקומה של פרשת הציצית אינו מקרי. מצוות הציצית שקולה כנגד כל המצוות, והיא נסמכה לפרשת המקושש בעצים בשבת ולחטא המרגלים [רש"י]. כשם שהמרגלים חטאו בכך שהלכו אחר מראה עיניהם ונטיות ליבם, הציצית משמשת אמצעי חינוכי יומיומי ופיזי המזהיר את האדם שלא לתור אחר יצריו, ודורשת ממנו להכפיף את שכלו ורצונותיו להדרכה האלוהית [רש"ר הירש]. היא גם מזהירה את האדם שלא להמציא דרכים חדשות לעבודת ה' מדעתו האישית אפילו לשם שמיים, אלא לדבוק בדרך המצוות הברורה שניתנה לו [העמק דבר].