במדבר, פרק ט״ו, פסוק מ״א

מטרת הגאולה לא הייתה רק שחרור פיזי משעבוד, אלא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, פעולה שהפכה את ישראל לעבדי ה' המחויבים לחוקיו וזוכים להשגחתו הישירה. השימוש בשני שמותיו של האל מלמד על אופן הנהגתו: השם יְהֹוָה מייצג את מידת הרחמים ואת ההבטחה לשלם שכר לשומרי המצוות, ואילו התואר אֱלֹהֵיכֶם מייצג את מידת הדין ואת ענישת החוטאים. הפסוק פותח ומסיים בהכרזה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כדי להדגיש כי מלכותו על העם מוחלטת והם מחויבים לברית זו גם בעל כורחם. יחד עם זאת, כפילות זו מבטאת את נצחיות הקשר, ומבטיחה שגם אם העם יחטא ויגלה מארצו, ה' ימשיך להיות אלוהיהם ולגאול אותם באחרית הימים.