כאשר אדם עובד עבודה זרה, שהיא עבירה חמורה הפוגמת בנשמה, עליו להביא קרבן גם אם תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה. הכתוב פותח במילים וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת כדי ללמד שכולם שווים בפני חטא זה; מנהיג שחטא מאבד את מעמדו ונידון כאדם פשוט, וכל יחיד נושא באחריות אישית למעשיו גם אם הוטעה. לשם כפרה, על הנפש החוטאת נאמר וְהִקְרִיבָה עֵז בלבד, בשונה משאר עבירות השגגה, שכן העז מסמלת את עזות הפנים שבמעשה, את החשכת הנפש העמוקה, או את העצמאות שנדרשה מהאדם כדי לא להיגרר אחר סביבתו. הבהמה המובאת לְחַטָּאת חייבת להיות בַּת שְׁנָתָהּ, כלומר בשנתה הראשונה, פרט המלמד על הכלל לפיו בכל מקום בתורה שבו נדרשת עז לקרבן, הכוונה היא לבת שנה.
במדבר, פרק ט״ו, פסוק כ״ז
פרשת שלח
וְאִם־נֶ֥פֶשׁ אַחַ֖ת תֶּחֱטָ֣א בִשְׁגָגָ֑ה וְהִקְרִ֛יבָה עֵ֥ז בַּת־שְׁנָתָ֖הּ לְחַטָּֽאת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.