במדבר, פרק ט״ו, פסוק כ״ט

דין שווה ומוחלט חל על כל מי שחטא בעבודה זרה ללא כוונת זדון. חובה זו מוטלת על הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מונח הכולל גברים ונשים שנולדו למסורת היהודית, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, מבלי להקל או להחמיר עליו בשל הרגליו מעברו בטרם התגייר. הכלל ולפיו תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם קובע קורבן אחיד לכולם ומבטל פערים מעמדיים בין מנהיגים לאנשים פשוטים, שכן כל חטא פוגע ביכולת הארץ להכיל את נוכחות ה' ומצריך כפרה שווה מכל יושביה. הביטוי לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה משמש יסוד לכלל קורבנות החטאת ומלמד שהם מובאים רק על חטאים חמורים הדורשים פעולה פיזית ממשית, בניגוד לעבירות שנעשו בדיבור בלבד או בהימנעות מקיום מצווה.