אדם החוטא מתוך השקפת עולם של כפירה ומרידה מודעת נחשב למי שכִּי דְבַר ה' בָּזָה, בין אם מדובר בעבודה זרה ובין אם בהתכחשות כללית לתורה. מתוך זלזול זה הוא וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, כלומר עוקר את המצווה מהשורש ומסרב להכפיף את עצמו לסמכות האלוהית. העונש על התנתקות זו מבוראו הוא הִכָּרֵת תִּכָּרֵת, אובדן כפול ומוחלט של הנפש בעולם הזה ובעולם הבא. בניגוד לחטאים גופניים, חטא רעיוני זה משחית את הנפש מבפנים, ולכן עֲוֹנָה בָהּ, האשמה נותרת דבוקה באדם, ואם לא ישוב בתשובה היא תלווה אותו לנצח.
במדבר, פרק ט״ו, פסוק ל״א
פרשת שלח
כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.