במדבר, פרק ט״ו, פסוק ל״ח

ה' מצווה להעביר לבני ישראל חובה מוחלטת שהיא גם זכות, דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם שעליהם להכין מרכושם הפרטי ובכוונה מיוחדת וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, קבוצת חוטים התלויים כקווצת שיער שנועדו להסתכלות ולזכירת המצוות. חוטים אלו חייבים להיות תלויים ממש עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, בקצוות הבגד התחתונים, כחובה נצחית לְדֹרֹתָם שאינה מתבטלת לעולם גם כאשר חוט התכלת אינו בנמצא. לאחר אריגת החוטים בנפרד יש לקשור אותם בחוזקה אל הבגד המוכן וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת, חוט צמר הצבוע בכחול כעין השמיים הנכרך סביב החוטים הלבנים. שילוב זה של הלבן הארצי והתכלת השמימית משמש כחבל הצלה תמידי המחבר את האדם לה', מעורר אותו לענווה ומקדש את בגדי החול שלו למעין בגדי כהונה.