במדבר, פרק ט״ו, פסוק ח׳

אדם המביא קורבן בֶן בָּקָר מחויב לצרף אליו נסכים, כלל התקף לכל קורבן הבא בנדר או בנדבה ואינו מבחין בין בהמה גדולה לקטנה. הפירוט עֹלָה אוֹ זָבַח מלמד ששיעור הנסכים זהה בשני סוגי הקורבנות, וכי המביא מספר בהמות חייב בנסכים נפרדים לכל אחת ואחת. הביטוי לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים מצביע על מניע ההקרבה, בין אם מדובר בנדר בעת צרה המצריך הודאה פומבית, ובין אם זו נדבה ספונטנית של שמחה על השגחת ה'. הפנייה לנוכח במילים וְכִי תַעֲשֶׂה מדגישה כי האדם הוא היוזם המפריש את הקורבן, אף שפעולת ההקרבה עצמה על המזבח נעשית על ידי הכהן.