במדבר, פרק ט״ו, פסוק י״ד

התורה מבססת שוויון מוחלט בעבודת ה' בין האזרח לבין גר צדק המצטרף לעם, בין אם מדובר באדם שמתגייר כעת, וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, ובין אם זהו גר שכבר חי בעם תקופה ארוכה או כזה שיתגייר בעתיד, אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם. כחלק מתהליך ההצטרפות לעם, הגר מחויב להביא קרבן עולה, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', וליתר דיוק עולת עוף המוקדשת ונשרפת כליל על המזבח. המילה לְדֹרֹתֵיכֶם מלמדת כי ניתן לקבל גרים גם בזמן שבית המקדש חרב, כאשר חובת הבאת הקרבן נדחית עד שייבנה. השוויון המוחלט מודגש בציווי כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה, הקובע כי הגר חייב לצרף לקרבנו את אותה כמות מדויקת של מנחות ונסכים שמביא כל אזרח מישראל.