כאשר אדם רוצה לְהַקְרִיב קרבן לה', כׇּל הָאֶזְרָח, כלומר האיש הישראלי, מחויב להביא את המנחות והנסכים כָּכָה, במידה המדויקת שנקבעה. חובה זו מעכבת את כשרות הקרבן, אף שניתן להשלים את הנסכים גם ביום שאחרי הקרבת הזבח. זכות ייחודית השמורה לישראלי בלבד היא האפשרות להביא נסכים של יין ושמן כקרבן נדבה עצמאי ללא בהמה. לעומתו, נוכרי המביא קרבן עולה אינו רשאי להתנדב ולהביא מנחת נסכים בפני עצמה, וישנה מחלוקת אם הוא מביא בעצמו את הנסכים הנלווים לקרבנו, או שהציבור הישראלי מממן ומצרף אותם עבורו מקופת הציבור.
במדבר, פרק ט״ו, פסוק י״ג
פרשת שלח
כׇּל־הָאֶזְרָ֥ח יַעֲשֶׂה־כָּ֖כָה אֶת־אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.