יצא לכם פעם להכין מאכל שהייתם צריכים למדוד בו בדיוק את הכמויות כדי שהוא יצליח? גם כשמביאים מתנות לבית המקדש יש כללים מדויקים מאוד. כאשר אדם מחליט שהוא רוצה לְהַקְרִיב קרבן, התורה אומרת שהמצווה הזו נאמרה על הָאֶזְרָח, כלומר על איש מעם ישראל. המילה כָּכָה מלמדת אותנו שיש מידה קבועה ומדויקת של סולת ויין שחובה לצרף לקרבן ואסור לשנות אותה. התוספות האלו כל כך חשובות, עד שבלעדיהן הקרבן פשוט לא שלם. בזכות הכללים האלו אנחנו לומדים דבר מיוחד: איש מישראל יכול להביא לבית המקדש רק יין או שמן בתור מתנה לה', אפילו בלי להביא קרבן של בהמה. ומה קורה אם אדם מעם אחר רוצה גם הוא להביא מתנה לה'? הוא בהחלט יכול להביא קרבן לבית המקדש! אבל בגלל שהתורה הדגישה את המילה אזרח, אנחנו לומדים שאנשים מעמים אחרים לא מביאים את מנחת היין והסולת בעצמם. במקום זאת, כשהם שולחים את הקרבן שלהם, עם ישראל קונה את התוספות האלו מהקופה הציבורית של כולם ומצרף אותן לקרבן שלהם.
במדבר, פרק ט״ו, פסוק י״ג
פרשת שלח
כׇּל־הָאֶזְרָ֥ח יַעֲשֶׂה־כָּ֖כָה אֶת־אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.