קרה לכם פעם שהייתם צריכים תזכורת קטנה כדי לא לשכוח משהו חשוב? אחרי המקרה העצוב של האיש שחילל את השבת ואסף עצים, משה רבנו היה מאוד מודאג. הוא פנה אל ה' ושאל איך בני ישראל יזכרו את המצוות ביום השבת, הרי ביום זה הם אינם מניחים תפילין שיכולות להזכיר להם. בדרך כלל, כשהתורה מצווה על מצווה חדשה, היא משתמשת בשפה רשמית. אבל כאן, ה' פונה למשה במילה וַיֹּאמֶר. המילה הזו מראה על פנייה רכה, אוהבת ומרגיעה. ה' רצה לנחם את משה ולתת לו מענה שירגיע אותו.
המענה של ה' היה מצוות ציצית. המקרה של אוסף העצים הראה שכשאין לנו תזכורת פיזית מול העיניים, קל יותר לטעות. לכן, מתוך רחמים עצומים ואהבה לעם ישראל, ה' נתן לנו את הציצית כדי שתשמש תזכורת קבועה לא ללכת אחרי יצר הלב. ה' הרי רוצה לזכות אותנו לקדש את עצמנו, אבל הוא יודע שלפעמים לאדם קשה לקיים את כל המצוות כולן בפועל. לכן הוא נתן לנו מצווה אחת מיוחדת וכוללת, שדרכה אנחנו זוכרים את כל שאר המצוות, וכך המחשבה הטובה שלנו להישמר מן החטא מצטרפת ונחשבת לנו כאילו עשינו מעשה טוב של ממש.