קרה לכם פעם שעשיתם טעות גדולה, אבל ממש לא בכוונה? לפעמים אפילו עם שלם יכול להתבלבל. בני ישראל עשו טעות חמורה מאוד שקשורה לעבודה זרה. למרות שזהו מעשה חמור, ה' סולח להם. הסיבה לכך היא שהם עשו זאת בטעות, והם באמת רצו לתקן ולהתקרב מחדש. התורה קוראת לזה כִּי שְׁגָגָה הִוא וגם עַל שִׁגְגָתָם, כי העם פעל לפי הוראה שגויה של בית הדין, ולכן ה' מתחשב בהם ומחשיב זאת כטעות משותפת של כולם.
כדי לתקן את המצב, העם מביא שני קרבנות. הראשון נקרא אִשֶּׁה לַה', וזהו פר שמובא כקרבן עולה ונשרף לגמרי באש על המזבח. הקרבן השני נקרא וְחַטָּאתָם, וזהו שעיר עיזים קטן שמובא כקרבן חטאת ולא נשרף בשלמותו. בדרך כלל, מביאים קודם את החטאת ורק אז את העולה, אבל כאן הסדר מתהפך. הסיבה היא שבעבודה זרה צריך לתקן קודם כל את המחשבה הרעה שהייתה בלב, ולא רק את המעשה. לכן, קרבן העולה מגיע ראשון כדי לנקות את הלב והמחשבה, ורק אחר כך מביאים את החטאת כדי לכפר על המעשה עצמו שקרה בטעות.