תארו לעצמכם מצב שבו הרגע למדתם כלל חדש וחשוב מאוד, וממש דקה לאחר מכן מישהו מחליט לשבור את הכלל הזה בכוונה מול כולם. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. התורה מספרת לנו שוַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. למה חשוב לציין שהם היו במדבר? כדי להראות לנו שזה קרה ממש בתחילת הדרך. בני ישראל רק התחילו את המסע שלהם, הם בקושי הספיקו לשמור שבת אחת מאז שקיבלו את המצווה, וכבר קם אדם שהחליט לחלל את השבת בכוונה ובפומבי.
התורה ממשיכה ואומרת שוַיִּמְצְאוּ אִישׁ. איך בדיוק מצאו אותו? מסתבר שמשה רבנו הציב שומרים מיוחדים במחנה כדי להשגיח ולעזור לעם לשמור על השבת, והשומרים האלה הם שתפסו את האיש בשעת מעשה. ומה בדיוק הוא עשה? הוא היה מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים. הפירוש של המילה הזו הוא לאסוף ולקבץ יחד ענפים קטנים או חתיכות של קש לערימה אחת.
המעשה של האיש לא היה סתם טעות קטנה, אלא מרד של ממש בה' שנעשה מול כל העם. כדי למנוע ממקרה כזה לקרות שוב בעתיד בגלל שכחה או חוסר תשומת לב, ה' נתן לעם ישראל מיד לאחר מכן מתנה מיוחדת, מצוות ציצית. חוטי הציצית נועדו להיות תזכורת קבועה שתמיד נמצאת איתנו ושומרת עלינו, כדי שנזכור תמיד את כל המצוות של ה' ולא נלך אחרי דברים לא נכונים שהלב או העיניים שלנו רוצים.