חשבתם פעם מה קורה כשמכינים סעודה ממש גדולה? בדרך כלל, מנה עיקרית גדולה דורשת גם יותר תוספות. כך קורה גם כאשר אדם מביא קרבן לה׳. אם הוא בוחר להביא קרבן של בהמה גדולה מהבקר, הוא צריך לצרף אליו מנחה גדולה יותר של סולת ושמן, לעומת קרבן קטן יותר כמו כבש.
התורה אומרת וְהִקְרִיב, כלומר האדם שמביא את הקרבן הוא זה שעושה את הפעולה ומגיש אותו. המילה עַל לא אומרת שהוא מניח את המנחה פיזית מעל הבהמה, אלא המשמעות שלה כאן היא "עם", כלומר הוא מביא את המנחה יחד עם הקרבן עצמו.
בגלל שזהו קרבן גדול, הכמויות מחושבות בדיוק רב. התורה מצווה להביא סולת בכמות של שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים. זוהי כמות גדולה פי שלושה מהסולת שמביאים יחד עם קרבן כבש, שעבורו מספיק עשרון אחד בלבד. גם לגבי השמן, התורה מבקשת להביא חֲצִי הַהִין, שזו כמות שמן כפולה מזו שמביאים עם כבש. כך אנו לומדים שלכל קרבן יש את המידה המדויקת והמתאימה לו.