במדבר, פרק ט״ו, פסוק י׳

תארו לעצמכם שאתם עומדים מול מדורה חמה ושופכים עליה כוס שלמה של מים או מיץ. מה יקרה? האש כנראה תכבה מיד. כשאנשים הביאו קרבן לה׳, הם הביאו יחד איתו גם מתנה של יין. התורה קוראת ליין הזה אִשֵּׁה. בדרך כלל, המילה הזו מזכירה לנו אש, אבל איך אפשר לשפוך יין על המזבח בלי לכבות את הלהבות? מתברר שהיין בכלל לא נשפך על האש. על המזבח היו ספלים מיוחדים עם פתחים שנראו כמו צינורות. כשהיו שופכים את היין, הוא היה זורם דרך הצינורות ישר אל היסוד, כלומר אל התחתית העמוקה של המזבח, וכך המקום נשאר נקי ומכובד. לכן, המילה אִשֵּׁה כאן לא קשורה לאש ששורפת, אלא היא מגיעה מהמילה "אשיות", שפירושה יסוד. היין פשוט נשפך על היסוד של המזבח, וכך הושלמה הבאת הקרבן בצורה מכובדת וראויה.