במדבר, פרק ט״ו, פסוק ז׳

חשבתם פעם איך אפשר לתקן טעות שעשינו בעזרת משהו שקשור בדיוק לאותה הטעות? בני ישראל עשו טעות גדולה בחטא המרגלים, כאשר המרגלים חזרו מארץ ישראל עם אשכול ענבים והשתמשו בו כדי להפחיד את העם. מיד אחרי הסיפור העצוב הזה, התורה מלמדת אותנו על הבאת יין למזבח. למה דווקא עכשיו? היין הרי עשוי מענבים. הבאת היין באה לכפר ולתקן את החטא שנעשה עם אשכול הענבים. זה ממש כמו שהבן, שהוא היין, בא לתקן את מה שעשה אבא שלו, שהוא אשכול הענבים. כאשר מביאים קורבן של איל, התורה מבקשת להביא וְיַיִן לַנֶּסֶךְ, כלומר יין ששופכים על המזבח, והכמות המדויקת היא שְׁלִשִׁית הַהִין. המילה תַּקְרִיב מופיעה כאן כדי להזכיר לנו שצריך להביא את כל המרכיבים יחד בשביל הקורבן. בסוף נאמר שהיין הזה הוא רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. בדרך כלל, הביטוי הזה מתאר את החלקים של הקורבן שנשרפים באש, והרי היין רק נשפך על המזבח ולא נשרף. מדוע קוראים לו כך? כדי ללמד אותנו שהיין הוא לא סתם תוספת צדדית, אלא חלק חשוב ובלתי נפרד מהקורבן, שבלעדיו הוא פשוט אינו שלם.