במדבר, פרק ט״ז, פסוק א׳

על רקע ייאוש העם לאחר חטא המרגלים, קֹרַח יוזם מרד נגד משה ואהרן, כאשר הפעולה וַיִּקַּח מתארת כיצד הפריש את עצמו מן העדה, תכנן את המחלוקת ומשך אחריו תומכים. הכתוב מפרט את ייחוסו כבֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי כדי לחשוף את מניעיו הנסתרים: קנאה על כך שמשה מינה קרוב משפחה צעיר יותר לנשיאות במקומו, תוך השמטת שמו של יעקב שביקש לא להיות מקושר למעשה זה. אל המרד חוברים וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת, כולם בְּנֵי רְאוּבֵן, ששכנו בסמוך לקהת והושפעו משכנותם לרעה. חבירה זו איגדה אינטרסים מנוגדים: בעוד שקורח דרש את הכהונה, בני ראובן פעלו מתוך תסכול על אובדן זכויות הבכורה, אף שאוֹן בֶּן־פֶּלֶת ניצל לבסוף מן העונש ופרש מהמרד.