יצא לכם פעם להרגיש שמישהו אחר קיבל תפקיד שממש רציתם, ולהרגיש קצת קנאה בלב? זה בדיוק מה שקרה במחנה ישראל. העם היה עצוב ומתוסכל אחרי שהם גילו שהם יישארו במדבר ולא ייכנסו מיד לארץ. המצב הזה יצר הזדמנות נוחה למישהו להתחיל במרד נגד משה ואהרון. כאשר כתוב שקורח וַיִּקַּח, הכוונה היא לא שהוא לקח חפץ, אלא שהוא השתמש במילים חלקות ונעימות כדי למשוך אליו אנשים ולשכנע אותם להצטרף אליו לריב הגדול.
הכתוב מפרט בדיוק מי היה קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי כדי לחשוף את הסיבה האמיתית למעשיו. קורח ראה שמשה ואהרון קיבלו את התפקידים הכי חשובים, והוא היה בטוח שהתפקיד הבא בתור מגיע לו. כשמשה בחר בבן דוד צעיר יותר לתפקיד, קורח התמלא בקנאה. אולי שמתם לב ששמו של יעקב אבינו לא מופיע ברשימת הסבים של קורח? זה בגלל שיעקב התפלל וביקש שלא יזכירו את שמו ליד הריב הזה, כדי שהכבוד שלו לא ייפגע.
לקורח הצטרפו חברים נוספים, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. איך קרה שדווקא הם הצטרפו? קודם כל, האוהלים של שבט ראובן היו ממש קרובים לאוהלים של משפחת קורח, ומכאן אנחנו לומדים ששכן רע יכול להשפיע עלינו להתנהג לא יפה. בנוסף, גם לאנשי שבט ראובן היה כעס בלב. ראובן היה הבן הבכור של יעקב, והם הרגישו שכל התפקידים החשובים נלקחו מהם וניתנו לאנשים אחרים. למרות שכולם רבו יחד, הם לא באמת היו מאוחדים וכל אחד דאג רק לעצמו. אבל יש גם נקודת אור קטנה בסיפור, וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת ניצל בסוף ולא קיבל עונש. לפי המסורת, אשתו החכמה שכנעה אותו לא להשתתף בריב וכך עזרה לו להינצל.