מה הייתם מרגישים אם פתאום, באמצע מריבה גדולה, האדמה תחת הרגליים שלכם הייתה מתחילה לזוז ולהיפתח? זה בדיוק מה שקרה ברגע השיא של המרד נגד משה. ה' הראה לכולם עד כמה מחלוקת ומריבות הם דברים הרסניים. האדמה פתחה אֶת־פִּיהָ, וזה לא היה סתם פתח, אלא פתח מיוחד שהיה מוכן מראש בדיוק לרגע הזה. המורדים נשאבו פנימה אל תוך האדמה. כשהתורה מספרת שהאדמה בלעה אותם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם, היא לא מתכוונת לאוהלים עצמם, אלא למשפחות שלהם. האוהלים נשארו שלמים כי הם היו שייכים לכלל המחנה, ורק האנשים והרכוש שבתוכם נבלעו.
בנוסף, נבלעו גם וְאֵת כׇּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח. אולי תחשבו שגם הבנים של קורח היו שם? אז זהו, שלא! הבנים שלו היו צדיקים, לא השתתפו במריבה ולכן הם ניצלו ונשארו בחיים. מי שכן נבלע היו העבדים של קורח והאנשים שהקשיבו לעצה הרעה שלו ונגררו אחריו. ומה עם קורח עצמו? הוא קיבל עונש כפול, הוא גם נבלע וגם נפגע מאש, כדי שכולם יראו שמי שהתחיל את כל המריבה לא יכול לחמוק מהתוצאות שלה.
האדמה בלעה גם וְאֵת כׇּל־הָרְכוּשׁ, כלומר את כל החפצים והכסף שלהם. אפילו דברים קטנים שהם רק שאלו מאחרים התגלגלו פנימה. ה' עשה זאת כדי שאנשים טובים לא ישתמשו בחפצים של אנשים שעשו מעשים כל כך רעים, וכך נמחק כל זכר למריבה הקשה הזו.