במדבר, פרק ט״ז, פסוק כ״ב

קרה לכם פעם שמישהו בכיתה עשה משהו אסור, והמורה כעסה על כל הכיתה יחד? זה בטח הרגיש לכם ממש לא הוגן. בדיוק בגלל זה משה ואהרן ממהרים להגן על עם ישראל. כשהם מבינים שכל העם עלול להיענש בגלל המרד של קורח, הדבר הראשון שהם עושים הוא וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם. הם משתטחים על הרצפה מתוך יראה וכבוד עצום לה', בצער גדול, ואפילו מוכנים לוותר על החיים שלהם עצמם כדי להציל את העם. הם פונים לה' וקוראים לו בשם אֵל, מילה שמזכירה מצד אחד כמה ה' חזק, אבל מצד שני מבקשת ממנו להתנהג ברחמים. הם מוסיפים וקוראים לו אֱלֹהֵי הָרוּחֹת. למה דווקא כך? משה ואהרן מסבירים לה' שמלך רגיל לא באמת יודע מה אנשים חושבים בלב. אם יש מרידה נגדו, הוא מעניש את כולם כי הוא לא יודע מי התחיל. אבל ה' יודע בדיוק מה עובר בלב וברוח של כל אדם. הוא יודע להבדיל בין מי שבאמת רצה לעשות רע, לבין מי שסתם נגרר אחרי אחרים בטעות. לכן הם שואלים את ה': הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף? קורח הוא האיש האֶחָד שהתחיל את כל המריבה והפריד את עצמו מכולם. אז אם רק אדם אחד חטא ופגע באחדות של כולם, האם זה צודק שתכעס על כל העם יחד? הרי אתה קורא מחשבות ויודע בדיוק מי באמת אשם!