במדבר, פרק ט״ז, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שניסיתם לשכנע מישהו, אבל הוא פשוט סירב להקשיב? במצב כזה, לפעמים צריך שמישהו אחר יכריע. זה בדיוק מה שקורה למשה. אחרי שכל הניסיונות שלו לדבר עם קורח והמורדים לא עוזרים, משה מבין שצריך לעבור לשלב הבא. הוא אומר להם הֱיוּ לִפְנֵי ה', וזו בעצם הזמנה למשפט שבו ה' בעצמו יהיה השופט. המורדים חשבו שמשה ממציא דברים מדעתו, ולכן רק החלטה ישירה של ה' תוכל להוכיח להם את האמת. משה פונה אל קורח ואומר לו אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ, אבל מיד אחר כך הוא משנה קצת את המילים ואומר אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן. למה הוא משנה? כי בינתיים דתן ואבירם התעקשו וסירבו להגיע, ולכן המילה וָהֵם מתכוונת עכשיו רק למאתיים וחמישים האנשים שבאים למבחן הקטורת. משה מצרף למבחן גם את אהרן כדי שהתנאים יהיו שווים והוגנים לגמרי, וכך כולם יראו במי ה' באמת בוחר. השם של אהרן מופיע בסוף המשפט, כדי להראות שהוא שונה מהם, כי הוא כבר מוכן וקדוש. בסוף, משה קובע זמן מדויק למשפט ואומר שזה יקרה מָחָר. הוא בוחר זמן קרוב כדי שהמורדים לא יספיקו לאסוף עוד אנשים שיצטרפו אליהם, והכי חשוב, כדי שכולם יקטירו את הקטורת באותו רגע בדיוק. ככה, כשה' יראה במי הוא בוחר, אף אחד לא יוכל להגיד שזה קרה במקרה.