תארו לעצמכם שהאנשים הכי מפורסמים, חכמים וחשובים שאתם מכירים, היו פתאום מחליטים לצאת כולם יחד נגד המנהיג שלהם. זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו. בני ישראל היו אז מאוד עצובים ומאוכזבים כי הם הבינו שהם לא ייכנסו לארץ ישראל, וקורח ניצל את המצב הזה כדי לשכנע אנשים למרוד.
המרד הזה לא קרה בסתר. המורדים וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, כלומר הם נעמדו ממש מולו בגלוי ובלי להתבייש. הם עשו את זה בכוונה כדי לזלזל בכבוד שלו ולהראות שהם שווים לו. מי היו אותם מורדים? אלו היו וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, מאתיים וחמישים אנשים משבטי ישראל השונים. התורה בוחרת שלא לכתוב את השמות שלהם, כדי לא לבייש אותם ולשמור על הכבוד שלהם.
הם לא היו אנשים פשוטים בכלל. הם היו נְשִׂיאֵי עֵדָה, המנהיגים הכי גדולים והכי מובחרים בעם. הם היו גם קְרִאֵי מוֹעֵד, אנשים מאוד חשובים שהיו מוזמנים קבועים לאסיפות מיוחדות באוהל מועד. בנוסף לכך הם היו אַנְשֵׁי־שֵׁם, אנשים מפורסמים מאוד שכולם הכירו וכיבדו.
למה שאנשים כל כך גדולים ירצו למרוד? הם פשוט רצו להיות מנהיגים בעצמם. רבים מהם היו בנים בכורים, והם כעסו על כך שהתפקיד המיוחד של עבודת הקורבנות נלקח מהם וניתן רק לאהרן ולשבט לוי. הם טענו שכל עם ישראל קדוש, ולכן אין סיבה שמשה ואהרן יתנהגו כאילו הם מעל כולם. הסיפור הזה מלמד אותנו שיעור חשוב, אפילו אנשים חכמים וחשובים יכולים לעשות טעויות גדולות כשהם נגררים למריבות וכשהם רודפים אחרי כבוד.