בדבריהם הקשים של דתן ואבירם כלפי משה, הם עושים שימוש ציני ומתריס בביטויים שמשה עצמו טבע. המילה הַמְעַט נאמרת כמענה סרקסטי לתוכחתו של משה כלפי בני לוי ("המעט מכם כי הבדיל"), כאומרים לו: האם נראה לך עניין של מה בכך שהוצאת אותנו ממצרים? [רבנו בחיי, בעלי ברית אברם]. הם משתמשים באופן מהופך בביטוי אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, ומייחסים אותו דווקא למצרים, כדי לעקוץ את משה ולטעון ששם שררו שפע ורווחה כלכלית [ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. עם זאת, השימוש במילה הֶעֱלִיתָנוּ מדויק מבחינה גאוגרפית, שכן ההליכה ממצרים לארץ ישראל היא אכן עלייה [אבן עזרא, רבנו בחיי]. טענה זו הגיעה דווקא מדתן ואבירם, משבט ראובן, משום שבניגוד ללויים שהיו משועבדים, להם היו שדות, כרמים ומעמד מכובד במצרים, שאותם איבדו ביציאתם [שפתי כהן].
הם מאשימים את משה שכל מטרתו הייתה לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. לטענתם, מכיוון שנגזר עליהם למות במדבר, אין להנהגתו של משה שום תכלית מעשית מלבד רצון לשלוט לשם השליטה בלבד [קונטרס חיבה יתירה]. מעבר לכך, הם חושדים שמשה התפלל לה' שיעכב אותם במדבר ארבעים שנה, משום שידע שיהושע אמור להכניסם לארץ, וכך ביקש להבטיח לעצמו חיים והמשך שלטון על חשבונם [העמק דבר].
הפרשנים מסכימים כי המילים תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ מבטאות האשמה בשלטון עריץ. בדרך כלל, מנהיג שמוציא עם מעבדות לחירות קונה את הזכות לשלוט בו, אך מכיוון שמשה לקח אותם ממקום טוב למקום של מוות, הוא איבד כל זכות מוסרית להנהגה [מלבי"ם, בכור שור]. המילה "תשתרר" עצמה מתארת שלטון שרירותי ורודני שאינו כפוף לחוק [רש"ר הירש], והתנשאות אישית [אוהב גר]. הם טוענים שדווקא מנהיג חדש, שאין לו סמכות שלטונית בירושה, אמור לנהוג בענווה וברכות כדי לרכוש את לב העם, ואילו משה נוהג בהם בשררה ובהתנשאות מהרגע הראשון [אדרת אליהו]. אפילו עצם העובדה שמשה שלח לקרוא להם נתפסת בעיניהם כהתנהגות מתנשאת של מלך [שד"ל].
לגבי סיום הפסוק, גַּם הִשְׂתָּרֵר, קיימות מספר גישות. מבחינה תחבירית, חלק מהפרשנים מסבירים שיש כאן היפוך מילים, והכוונה היא: "לא רק שהרעת לנו, אלא שאתה גם רוצה למלוך עלינו" [רשב"ם, חזקוני, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים את המילה "גם" במשמעות של "אפילו". לפי גישה זו, דתן ואבירם אומרים למשה: היינו צריכים לסקול אותך על שהבאת אותנו למות כאן, ואיך אתה מעז להפעיל עלינו אפילו שררה מועטת של קריאה לבוא אליך, קל וחומר להתנשא עלינו כמלך [רמב"ן, הטור הארוך].
גישה נוספת רואה בכפילות המילים רמז לריבוי תפקידים ומינוי מקורבים. הם מאשימים את משה שלא הסתפק בשלטון לעצמו, אלא חילק סמכויות גם לאחיו אהרן ולשאר בני משפחתו [אבן עזרא, רבנו בחיי, חזקוני, הכתב והקבלה, נחל קדומים]. דבר זה צרם להם במיוחד, שכן במצרים הם עצמם היו מקורבים למלכות ובעלי שררה, וכעת משה ואהרן תפסו את מקומם [שפתי כהן]. כעסם הופנה גם כלפי מתנות הכהונה והמעשרות שניתנו לאהרן; הם ראו בכך לעג לרש, שכן משה קבע חוקים של הפרשת תרומות ומעשרות משדות וכרמים, בשעה שהם עתידים למות במדבר ללא כל נחלה חקלאית [אלשיך].