במדבר, פרק ט״ז, פסוק י״ג

המורדים מטיחים במשה האשמה עוקצנית כתגובת נגד לתוכחתו הקודמת, ושואלים הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מגן העדן של השפע והרווחה במצרים, שאותה הם מכנים בלעג מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. הם מאשימים אותו שהוציא אותם רק לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, מתוך חשד שעיכב את הכניסה לארץ בכוונה כדי להבטיח את המשך שלטונו האישי. לטענתם, בשל הרעה שהביא עליהם איבד משה את הזכות המוסרית להנהיג, והם תוהים כיצד הוא מעז להמשיך כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ ולשלוט בעריצות ובשרירות לב. הביטוי הכפול גַּם הִשְׂתָּרֵר מדגיש שלא די בכך שגרם להם סבל, אלא הוא אף מרחיב את שררתו כאשר הוא ממנה את קרוביו למשרות שלטון וכהונה המטילות על העם עול נוסף.