בפסוק זה מתעמת משה מול קורח ועדתו, ומשנה את נקודת המבט על המחלוקת כולה. משה מבהיר כי המאבק אינו סכסוך פוליטי או אישי על תפקידי הנהגה, אלא מרידה ישירה בסמכות האלוהית.
המילה הפותחת לָכֵן זכתה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעותה היא "בשביל כך", כאשר האות למ"ד משמשת כמילית יחס [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה]. לעומת זאת, יש שפירשו מילה זו כלשון שבועה, המעידה שהם התאספו מתוך שבועה לחלוק על דברי ה' [אור החיים], או כאזהרה והתראה חמורה שאינה מפרטת מה יהיה העונש [ביאור יש"ר]. פרשנות לשונית ייחודית מציעה כי המילה מורכבת מצירוף המילים "לא-כן", כלומר משה מכריז בפניהם כי מחשבתם הרעה תופר, לא תתקיים ולא תהיה כן [הכתב והקבלה].
מבחינה תחבירית, הצירוף אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' נחשב למקרא קצר שחסרה בו מילה להשלמת המשפט. הכוונה היא: אתה וכל עדתך אשר נועדים יחד – בעצם נועדים כנגד ה' [רמב"ן, שד"ל, לבוש האורה], ויש הסבורים כי האות ה"א במילה "הנועדים" היא אות נוספת שאינה נדרשת [אבן עזרא].
הפרשנים מסכימים כי המסר המרכזי בחלק זה הוא שמינויו של אהרן לכהונה נעשה בשליחותו ובציוויו של ה', ולא מתוך בחירה אישית של משה. לפיכך, ההתאגדות נגד אהרן היא למעשה התקוממות נגד אלוהים [רש"י, רבנו בחיי, אבן עזרא, בכור שור]. באמירה זו משה מבהיר כי הוא אינו מתכוון להילחם בהם בעצמו, אלא משליך את יהבו על ה' שיתבע את העלבון [ספורנו]. דעה נוספת גורסת כי ציון ההתוועדות מתייחס לאסיפה המתוכננת למחרת לצורך מבחן הקטורת [חזקוני], או לטענתם של המורדים שה' הוא זה שגרם להם להתחרות זה בזה [העמק דבר].
בהמשך, משה יוצא להגנתו של אהרן ושואל וְאַהֲרֹן מַה הוּא. משמעות השאלה היא: מה פשעו של אהרן ומה הוא עשה לכם? הרי הוא לא ביקש לעצמו את הגדולה, לא בחר בתפקיד מיוזמתו, ובוודאי שלא היה יכול לסרב לציווי האלוהי לגשת אל המזבח [רבנו בחיי, אבן עזרא, בכור שור, שפתי כהן, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. נוסף על כך, אם התלונה של קורח היא על עצם ההתנשאות וההבדלה של שבט לוי מתוך העדה, הרי שטענה זו תקפה גם כלפי משה וכלפי השבט כולו, ולכן אין היגיון להתלונן ולהתמקד דווקא באהרן [מלבי"ם].
משה אמר את כל דברי הפיוס והתוכחה הללו כדי לשכנע את קורח לחזור בו, אך קורח בחר לשתוק. הוא ידע שמשה חכם ממנו, וחשש שאם יענה לו, משה ינצח אותו בוויכוח ויאלץ אותו להתרצות. כאשר משה ראה שאין תועלת בדבריו לקורח, הוא עזב אותו ופנה לדתן ולאבירם [הדר זקנים].