מבחן הקטורת מהווה את נקודת השיא בעימות על הנהגת העם וקדושת הכהונה, ובו מתבררות טענותיהם השונות של החולקים. הפסוק פונה תחילה אל חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, כלומר למאתיים וחמישים האנשים המסוימים שחברו לקורח [רש"י, מזרחי]. מכיוון שפנייה זו לא כללה את קורח עצמו, הוצרך הכתוב להוסיף בנפרד וְאַתָּה וְאַהֲרֹן [גור אריה]. הפרדה זו אינה מקרית; משה הפריד במכוון את קורח מההמון והעמידו לבדו מול אהרן. צעד זה נועד למנוע טעות שלפיה קורח נענש רק משום שנגרר אחר ההמון בטעות, ולהוכיח כי מעמדו נבחן באופן אישי ובלתי תלוי [אור החיים]. העמדתם זה מול זה באה להכריע בשתי טענות שונות של המורדים: המאתיים וחמישים ייצגו את הטענה לשוויון כללי ולזכות של כולם לכהונה, ואילו קורח טען לזכותו האישית להחליף את אהרן [רש"ר הירש]. מבחן חזיתי זה נועד להוכיח למורדים שאהרן לא מונה מתוך העדפה אישית של משה, אלא מבחירה אלוהית [ביאור שטיינזלץ].
אזכורם הבלעדי של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת מלמד שדתן ואבירם לא היו שותפים להקטרה, ולכן לא נשרפו אלא נבלעו באדמה כעונש על שהוציאו דיבה על משה [פענח רזא]. באשר לגורלו של קורח עצמו, שניצב בין שתי הקבוצות, קיימת מחלוקת אם נשרף יחד עם מקריבי הקטורת או נבלע באדמה [ברכת אשר על התורה]. חטאם של מקריבי הקטורת לא נבע מכפירה, אלא מעצם הלקיחה האסורה של אש קדושה מהמזבח על ידי זרים שאינם כוהנים [צפנת פענח].
הכתוב מדגיש את המחתות ככלי המרכזי במבחן. בניגוד להקטרת קטורת רגילה שבה הפעולה מתמקדת באש, כאן נאמר וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, כאשר המילה "עליהם" מתייחסת למחתות עצמן. המחתות מייצגות את תביעתם האישית והיהירה של האנשים לכהונה, ולכן הכתוב משתמש בלשון זכר כדי להדגיש את החוצפה שבהתרסה [רש"ר הירש]. יתרה מכך, משה השמיט בכוונה את אזכור האש בציווי זה. ברוח הקודש הוא הבין שעליהם להביא קטורת ללא אש, כדי שכאשר תרד אש מן השמים, יהיה ברור לכל שמדובר באש אלוהית קדושה ולא באש טבעית שהובאה על ידם [העמק דבר].
הבדל נוסף טמון בשימוש בפועל "ונתתם" לעומת הפועל "ושימו" שמופיע בהמשך הפרשה. "שימה" מתייחסת לכמות קטנה של פחות מכזית, שנועדה למזער את איסור הקטרת הקטורת מחוץ למשכן שהותר כאן רק כהוראת שעה, בעוד ש"נתינה" מתייחסת לשיעור שלם של קטורת [ברכת אשר על התורה].
לבסוף, אף שמשה מצווה אותם להתכונן למבחן שייערך ביום המחרת, הפסוקים הבאים מתארים את הביצוע באופן מיידי. סמיכות זו רומזת לשיבוש בסדרי בראשית: השמש עצמה סירבה לזרוח בבוקר המחרת כמחאה על הפגיעה בכבודם של משה ואהרן, אשר הנהגתם בארץ מקבילה לסדרים העליונים של מעלה [אלשיך].