לאחר שדברי התוכחה של משה לא נשמעו והמורדים המשיכו בהעזתם, הוא פונה אל שאר העדה באזהרה חמורה. כמנהיג צדיק החפץ להציל את בני דורו ולמנוע מהם לקחת חלק בעונש, משה פועל על פי ציווי ה׳ ומדבר אל העדה בנועם. מטרתו היא לגרום להם להכיר ברשעותם של המורדים, לחשוש מן האסון המתקרב, וכך לברוח ולהינצל [אור החיים, העמק דבר].
משה קורא אליהם סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, משום שכאשר פורענות יורדת לעולם היא פוגעת לעיתים קרובות גם במי שנמצא בקרבת החוטאים [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, מי שיבחר להישאר בקרבתם בשעת העונש, יוכיח בכך כי אינו ראוי להינצל בעצמו [ספורנו].
ההתרחקות הנדרשת אינה רק פיזית מהאנשים עצמם, אלא מוחלטת: וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר באזהרה ברורה שלא לנסות להציל דבר מרכושם או מממונם של המורדים. באשר לסיבת האיסור, עולות מן המקורות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה ברכוש זה "חרם" שדינו כרכוש של עיר הנדחת שחובה לגונזו, ולכן הוא אסור בהנאה ונידון להשמדה [רמב"ן, הטור הארוך, בכור שור, צפנת פענח]. לעומת זאת, הגישה השנייה מדגישה את הסכנה המיידית הטמונה בקרבה לרכוש: מי שינסה להציל את ממונם של המורדים יימשך אחריו, ויירד חיים לשאול יחד איתם [אבן עזרא, רבנו בחיי, ביאור יש"ר].
האזהרה מסתיימת במילים פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם. משמעות המילה תִּסָּפוּ היא תישמדו או תיבלעו באדמה [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. יש מן המפרשים הסבורים כי אזהרת ההשמדה מתייחסת לעצם העמידה ליד האוהלים, בעוד אחרים מציינים שהיא חלה גם על הניסיון לגעת ברכוש [הטור הארוך].
באשר לביאור המילים בְּכָל חַטֹּאתָם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לגודל וריבוי החטאים של המורדים, שבגללם תבוא ההשמדה על כל מי שיישאר בסביבתם. עם זאת, ישנה גישה שונה ולפיה המילים מתייחסות דווקא לחטאים של העומדים מסביב. לפי פירוש זה, בשעת כעס אלוהי, עצם ההחזקה בחפץ השייך למורדים עלולה לעורר קטרוג ולהביא עונש על האדם בגלל חטאיו הקלים שלו, גם אם לא השתתף כלל בעוון החמור של המחלוקת [העמק דבר].
לדורות, פסוק זה הפך לסמל של התרחקות מוחלטת מעוברי עבירה וממצבים של חילול ה'. כך למשל, חכמים קבעו שכאשר אדם עומד להישבע לשקר, על הנוכחים להכריז את המילים הללו ולסור מהמקום, כדי להתנער מהחוטא וממי שמשביע אותו, ובכך להבטיח שלא ייענשו עמהם [תורה תמימה].