במדבר, פרק ט״ז, פסוק כ״ו

מתוך רצון להציל את העם מהעונש המתקרב, משה פונה אליהם בנועם ומזהיר אותם להתרחק מהמורדים. הוא קורא להם סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, שכן פורענות נוטה לפגוע גם במי שנמצא בקרבת החוטאים, והישארות במקום תעיד שאינם ראויים להינצל בעצמם. ההתרחקות הנדרשת היא מוחלטת, ולכן משה מוסיף וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם, באזהרה שלא לנסות להציל דבר מרכושם, בין משום שהוא נידון להשמדה ובין משום שההתעסקות בו תמשוך אותם לאבדון יחד עם החוטאים. לבסוף הוא מתריע פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם, כלומר פן תושמדו ותיבלעו באדמה בגלל ריבוי חטאי המורדים, או משום שההחזקה ברכושם בשעת כעסו של ה' תעורר קטרוג שיביא עליכם עונש אפילו על חטאיכם הקלים.