במדבר, פרק ט״ז, פסוק ג׳

פלגים שונים בעלי שאיפות מנוגדות התאחדו למהלך מחושב, וַיִּקָּהֲלוּ בפומבי כדי לערער על הנהגת משה ואהרן. הם הטיחו בהם את ההאשמה רַב־לָכֶם, בטענה שלקחו לעצמם שררה רבה מדי וריכזו את הכוח בתוך המשפחה, או ששלטו מספיק זמן וכעת יש להעביר את ההנהגה לשאר העם. המורדים ביססו את דרישתם על הטענה כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, שכן כל העם עמד בהר סיני והגיע למדרגה רוחנית שווה, ולכן וּבְתוֹכָם ה' השורה בקרבם בזכות מעלתם ולא בזכות מנהיגיהם. מתוך תפיסה שגויה זו של שוויון מוחלט, הם שאלו וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל ה', כשהם מאשימים את משה ואהרן בגאווה ובלקיחת שלטון מעצמם, תוך התעלמות מכך שההיררכיה והמינויים נקבעו בגזירת ה' ולא מתוך התנשאות אישית.