קרה לכם פעם שרציתם מאוד להיות מנהיגים של קבוצה או לקבל תפקיד מיוחד, ומישהו אחר נבחר במקומכם? זה בדיוק מה שהרגיש קורח. הוא קינא מאוד באהרן ורצה לקבל בעצמו את התפקיד החשוב של הכוהן הגדול. כדי להצליח בתוכנית שלו, קורח אסף המון אנשים, ויחד הם וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. הם בחרו להתאסף מול כולם, בדיוק כשאנשים באו אל משה כדי שישפוט ביניהם, וזה נעשה כדי ליצור לחץ גדול ולגרום לכל העם למרוד במנהיגים.
קורח והאנשים שלו באו בטענה שנשמעת חכמה וצודקת. הם אמרו למשה ואהרן רַב לָכֶם, כלומר, לקחתם לעצמכם יותר מדי כוח, כבוד ותפקידים. הם טענו שכולם צריכים להיות שווים לגמרי, והסבירו כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים. הרי כל עם ישראל עמד יחד מול הר סיני ושמע את ה' מדבר, ולכן כולם קדושים באותה מידה ואין מישהו שראוי יותר מהאחר.
הם המשיכו ואמרו וּבְתוֹכָם ה', כדי להגיד שה' שוכן בתוך כל העם כולו, ולא רק אצל משה ואהרן. מתוך כל הטענות האלה, הם שאלו את שאלת המחץ: וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. הם בעצם שאלו, אם כולנו שווים וכולנו קדושים, למה אתם מרימים את עצמכם מעל כולם ומתנהגים כמו מנהיגים יחידים שמחליטים הכול?
למרות שקורח ניסה להראות לכולם שהוא דואג לשוויון ולצדק, הסיבה האמיתית שלו הייתה פשוט קנאה אישית. ומעניין מאוד לראות שדווקא אהרן, שכל ההתקפה הקשה הזו הייתה עליו ועל התפקיד שלו, בחר פשוט לשתוק. הוא קיבל את המצב בענווה גדולה ולא ענה לאנשים שדיברו אליו.