לאחר שכל ניסיונות השכנוע האנושיים כשלו, משה מעלה את ההתמודדות מול קורח ועדתו לשלב ההכרעה הסופית. הוא ממסד את "מבחן הקטורת" ומעביר את הסכסוך ממישור של ויכוח ציבורי להכרעה אלוהית ישירה וגלויה.
הביטוי הֱיוּ לִפְנֵי ה' מתפרש כהזמנה רשמית לעמוד לדין. משה קובע כאן משפט אלוהי מחמיר, שכן המורדים חשדו בו שהוא פועל מדעתו האישית ולפיכך לא יקבלו שום הוכחה אחרת. משום כך נדרשה פסיקה משפטית ישירה של ה' לגבי איסור הגישה לקודש [תורה תמימה, העמק דבר, ספורנו, רש"ר הירש]. לצד זאת, יש המפרשים קריאה זו כדרישה מהמורדים להתכונן בקדושה ובטהרה [אור החיים], ואף כהזדמנות אחרונה עבורם לשנות את דעתם ולחזור בתשובה לפני ה' [הכתב והקבלה].
הפסוק כופל את הפנייה, תחילה אומר משה "אתה וכל עדתך" ולאחר מכן מפרט שוב "אתה והם ואהרן". הפרשנים מסבירים כי משה נאלץ לשנות את מתווה המבחן המקורי. בתחילה הציע את המבחן לכלל המורדים, אך לאחר שדתן ואבירם התריסו וסירבו להגיע, משה הוציא אותם ממבחן הקטורת. המילה וָהֵם מתייחסת אפוא אך ורק למאתיים וחמישים נושאי המחתות, ולא לדתן ואבירם [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, גור אריה, מלבי"ם, מזרחי, הכתב והקבלה].
באשר להוספת אהרן למבחן, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבמקור משה לא הזכיר את אהרן. קורח חשש שאם אהרן לא ישתתף ולא תרד אש מהשמים, יטענו כולם כי ה' כבר בחר באהרן בעבר ביום חנוכת המשכן ולכן ה' אינו נענה להם עכשיו. הוספת אהרן למבחן נועדה להשוות את התנאים, ורק אז קורח ניאות להסכים [רמב"ן, הטור הארוך].
גישה נוספת רואה בכפילות הלשון עדות לדו-שיח סוער שהתרחש באותו רגע: כשמשה אמר "אתה וכל עדתך", קורח התפרץ לדבריו וטען שאין לו כל סכסוך עם משה אלא רק עם אהרן. בתגובה, משה הסכים מיד ושינה את ההרכב ל"אתה והם ואהרן", תוך שהוא מוציא את עצמו מהמבחן כדי להוכיח שאינו חושק בכהונה [ריב"א, פענח רזא, שפתי חכמים, אלשיך].
הפרדת אהרן בסוף המשפט נועדה להראות שאהרן אינו זקוק להכנה או לחזרה בתשובה לקראת המבחן, שכן הוא כבר עומד בקדושתו המלאה [אור החיים, הכתב והקבלה]. כמו כן, משה מקדים את אזכור קורח ועדתו לאהרן, כדי להראות שאינו נושא פנים לאחיו ומעניק למורדים יחס שווה [ביאור יש"ר, אלשיך]. עם זאת, המבנה התחבירי רומז מראש על התוצאה הטרגית: "אתה והם" מקובצים יחד לאבדון, בעוד "ואהרן" ניצב בנפרד, מיועד לחיים [פענח רזא].
המילה מָחָר קובעת זמן מדויק לדין, כפי הנדרש בכללי המשפט [תורה תמימה]. משה קבע מועד קרוב ומיידי כדי למנוע מהמורדים להרוויח זמן ולאסוף תומכים נוספים [אור החיים]. בנוסף, הדרישה להתייצב מחר נועדה להבטיח שכולם יקטירו את הקטורת באותו רגע בדיוק. אילו היו מקטירים בזמנים שונים, המורדים היו עשויים לטעון שאהרן ניצל רק משום שלא בכל רגע ה' עושה נס, ולכן נדרשה נוכחות סימולטנית של כולם [גור אריה].