היעלמותם של קורח ועדתו מהווה אירוע חסר תקדים של עקירה מוחלטת – פיזית, רכושית ורוחנית. עונש ייחודי זה, השונה מעונש השריפה שקיבלו מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת, ניתן להם משום שסירבו לחלוטין לקבל את דברי משה ואף סירבו לעלות אליו כדי להיבחן [חזקוני].
הפסוק מדגיש כי הם ירדו חַיִּים אל השְׁאֹלָה. המילה שְׁאֹלָה מתארת את המדור התחתון והעמוק ביותר של השאול והגיהנום [רבנו בחיי, העמק דבר, The Torah]. משמעות ירידתם בחיים היא שהם לא נחנקו או מתו מיד עם תחילת הבקיעה. ה' חולל נס ונתן בהם כוח להישאר בחיים ובהכרה מלאה בתוך מעמקי האדמה, כדי שירגישו ויחוו את עונשם במלוא עוצמתו [אור החיים, מלבי"ם]. תוך כדי נפילתם מטה, הם זעקו והודו בקול כי משה ותורתו אמת והם עצמם בדאים [ברטנורא].
האובדן הקיף את וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. השמדתם הייתה כה יסודית עד שאפילו שמותיהם פרחו ונמחקו מכל שטרותיהם ואוצרותיהם כדי שלא ייוותר להם כל זכר בחברה. ההקפדה על השמדת רכושם הייתה כה גדולה, עד שאפילו מחט שהייתה שייכת להם אך הושאלה לאדם אחר, נבלעה באדמה עמם [תורה תמימה].
עיקר הנס מתבטא במילים וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ. הפרשנים מסכימים כי בניגוד לרעידת אדמה טבעית שבה האדמה נותרת חרבה, מבקעת או חפורה, כאן הארץ תפקדה כמעין פה שבלע את קורבנו ונסגר מיד. האדמה שבה לקדמותה באופן מושלם וכיסתה עליהם, מבלי להשאיר אפילו עקבות או רושם כלשהו למקום פתיחתה [ספורנו, רמב"ן, רש"ר הירש, ביאור יש"ר, העמק דבר, מלבי"ם].
כתוצאה מסגירת הארץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. ברמה הפיזית, הם נעלמו ברגע אחד מעיני הקהל שעמד ממש לצידם, ומקומם לא נודע עוד [רמב"ן, ביאור יש"ר]. יש המפרשים כי אובדן זה כולל גם את אובדן עתידם, שכן בניהם שהיו אמורים לעמוד תחתיהם ולהמשיך את דרכם מתו עמם [אבן עזרא].
ברמה הרוחנית, המילים מצביעות על אובדן עמוק של הנפש, וישנה מחלוקת מרתקת לגבי גורלם הנצחי. גישה אחת גורסת כי מי שיוצא נגד התורה ומנסה לעקור את יסודותיה מאבד את חלקו לעולם הבא; לפיכך, הם נבלעו בארץ בעולם הזה, ואבדו מתוך הקהל גם בעולם הבא, כשהם נידונים לאובדן הגוף והנשמה כאחד ולייסורים מתחדשים בשאול [רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה]. לעומת זאת, דעת רוב החכמים מציגה תפיסה של חסד, לפיה הם נחשבים כ"אבדה המתבקשת". על אף עונשם הנורא, תפילתם של צדיקים תועיל להם והם עתידים לעלות מן השאול באחרית הימים ולזכות מחדש בחלקם בעולם הבא [תורה תמימה, שפתי כהן].