בעיצומו של מרד קורח, פונה ה' למשה ואהרן בתגובה חריפה ומצווה עליהם לנתק מגע מהמתקהלים סביבם, לקראת ענישה קשה ומיידית.
הפרשנים מציעים מספר טעמים לציווי הִבָּדְלוּ. גישה אחת מסבירה שההבדלה נועדה להגן על הצדיקים פיזית ורוחנית. כאשר מידת הדין מתוחה והמשחית יוצא לפעול, הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע, וישנה סכנה שהצדיקים ייפגעו מה"אוויר הרע" של המגפה [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. בנוסף, ההרחקה נועדה למנוע מצב שבו זכותם של משה ואהרן תגן על החוטאים ותעכב את הפורענות [ספורנו, הכתב והקבלה, אדרת אליהו].
לפי דעה אחרת, הציווי לא נועד רק למשה ואהרן, אלא לכל הצדיקים שבעדה, כדוגמת יהושע וכלב, כדי שיורחקו מסכנת הכליה [אור החיים]. מנגד, יש הסבורים כי ההוראה להתרחק הייתה נקודתית ומעשית – אזהרה לאהרן שלא להצטרף למקריבי הקטורת [שד"ל]. כיוון מעניין נוסף מציע שה' כלל לא התכוון שמשה ואהרן יתרחקו בפועל, אלא מטרת הציווי הייתה לעורר אותם לבקש רחמים ולהתפלל בעד העם [אור החיים].
זהותה של הָעֵדָה הַזֹּאת עומדת במוקד מחלוקת מרכזית בין המפרשים.
גישה אחת טוענת כי הכוונה היא לעדת קורח בלבד. לפי פירוש זה, ה' התכוון להעניש רק את המורדים עצמם, אולם משה טעה בהבנת הנבואה וחשב שהגזרה חלה על כל עם ישראל, ולכן מיהר להתפלל מיד לאחר מכן "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" [רבנו חננאל, רבנו בחיי, ברכת אשר].
הגישה המרכזית החולקת סבורה כי הכוונה אכן הייתה לכלל עם ישראל. מדוע נגזרה כליה על העם כולו? הפרשנים מסבירים כי עצם העובדה שהעם נקהל לראות את העימות, שתק, ולא מחה בידי קורח, העידה על כך שבסתר ליבם הם הסכימו עמו, הרהרו אחר רבם, ופקפקו בנבואתו של משה. פקפוק זה ניתק את החיבור הרוחני בינם לבין משה, והפך אותם לשותפים באשמה הראויים לעונש חמור [רמב"ן, מלבי"ם, העמק דבר, כלי יקר]. על אף שהחוטא העיקרי והמסית היה קורח, העם עורר את כעסו של ה' משום שנענה להסתה באופן מיידי, בניגוד להוראתו של משה להמתין למחר [חזקוני].
הביטוי וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע מבטא ענישה מהירה ומוחלטת. אחד ההסברים לכך קשור לחטא המרגלים: עם ישראל כבר התחייב כליה בעקבות חטא המרגלים, אלא שבזכות תפילת משה הומר העונש למוות איטי וממושך לאורך ארבעים שנה במדבר. כעת, בעקבות ההזדהות עם מרד קורח, מאבד העם את ההגנה הזו וה' מאיים לבטל את הארכת הזמן ולכלותם באופן מיידי [אור החיים].
עם זאת, ניסוח הפסוק בלשון עתיד מותיר פתח של תקווה. ה' לא אמר שהכליה כבר התרחשה, אלא השהה את הפורענות כדי לתת לעם שהות לחזור בתשובה ולהתרחק מהחוטאים, ולמשה ואהרן הזדמנות להתפלל בעדם [שד"ל]. לבסוף, המילה כְּרָגַע רומזת לעוצמת הכליה שנגזרה על עדת קורח, שלא הסתכמה רק בעונש בעולם הזה, אלא באובדן מוחלט של חלקם גם בעולם הבא [קיצור בעל הטורים, צאינה וראינה].