רגע המבחן הגורלי על הנהגת העם והכהונה מגיע לשיאו. האנשים מקבלים את האתגר של מבחן הקטורת, ומתייצבים מול מנהיגי העם לקראת ההכרעה האלוהית. באשר למועד התרחשות האירועים, הדעות חלוקות: יש הסבורים כי המורדים מיהרו לפעול מיד ולא המתינו למחרת [שד"ל], ויש המפרשים כי הדבר אירע ביום המחרת כפי שציווה משה [ביאור יש"ר]. הם הקדימו להגיע לפני ה' כדי להפגין את קרבתם אליו, בדומה לאדם המקדים לבוא לבית הכנסת [אלשיך].
כאשר הכתוב מתאר כי וַיִּקְחוּ את המחתות וכן וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, הוא נמנע מלציין שהם עשו כדבר משה. הסיבה לכך היא שהם לא נשמעו להוראותיו המדויקות, אלא פעלו מתוך תשוקה עזה ופסולה משכבר הימים להקטיר קטורת, ומילאו את המחתות בגחלים בניסיון לחקות את עבודת יום הכיפורים [העמק דבר]. יתרה מכך, אופן הפעולה שלהם, שבו וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת בעודם בחוץ, חשף כפירה מוחלטת. בעוד שמשה ציווה עליהם להניח את הקטורת על האש רק בהיותם בפנים, לפני ה', המורדים שמו את הקטורת מיד. מעשה זה נבע מהחלטתו של קורח לכפור בנבואת משה ובתורה שבעל פה [מלבי"ם]. למרות שבינתיים וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, כוונתם הסופית הייתה להיכנס אל תוך האוהל עצמו ולהקטיר על מזבח הזהב [ביאור יש"ר].
בסוף המעמד ניצבים גם וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. גישה אחת גורסת כי הם עמדו פיזית יחד עם המורדים [אבן עזרא]. המורדים, שהיו מודעים לסכנת הנפשות שמרחפת מעליהם, אף היו מעוניינים בנוכחותו של משה. הם קיוו שזכותו תגן עליהם, או שחששו כי חטאו של אהרון במעשה העגל יהיה זה שיוביל לאובדנם [שפתי כהן]. לעומת זאת, פרשנים אחרים קובעים כי משה ואהרון עמדו בנפרד. מכיוון שעדת קורח שינתה מההוראות, אהרון לא היה רשאי לעמוד עימם עם אש זרה, ולכן פרש ועמד עם משה כדי לראות כיצד יפעל ה' [העמק דבר]. אהרון עצמו טרם שם את הקטורת על המחתה שלו, והמתין עד שייכנס פנימה כהלכה [מלבי"ם]. משה ואהרון הגיעו למקום רק לאחר המורדים, שכן קורח התעכב קודם לכן כדי להקהיל את העדה נגדם [אלשיך]. משה, כמובן, נכח במקום אך לא החזיק מחתה ולא הקטיר קטורת בעצמו [ביאור יש"ר].