במדבר, פרק ט״ז, פסוק ח׳

בניסיון לכבות את אש המרידה, משה ממקד את דבריו בטענותיהם של בני שבטו ומדבר תחילה ברכות אל מנהיגם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח. משנוכח כי קורח עקשן ואינו מקשיב, משה משנה את פנייתו לרבים וקורא שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי, כדי להזהיר את שאר הנוכחים לבל ישתתפו במחלוקת ויאבדו. פנייה פומבית זו נועדה גם לחשוף את צביעותו של קורח, שלא יעז לטעון לעליונות ולדרוש את הכהונה לעצמו בנוכחות אחיו. הבחירה בכינוי בְּנֵי לֵוִי מזכירה לשבט ששמו מסמל חיבור ושלום, ונועדה לעורר אותם לאחדות במקום למדון. כמו כן, משה מוכיח אותם על כך שהם בעצמם נהנים ממעמד מרומם משאר העם, ומכאן שתלונתם נגד סדר המדרגות בעבודת ה' נובעת מרדיפת כוח ולא משאיפה אמיתית לשוויון.