במדבר, פרק ט״ז, פסוק ט׳

משה מוכיח את קורח ועדתו ושואל האם הזכות העצומה שקיבלו נחשבת בעיניהם כדבר קטן, והאם ראוי מבחינתם לזלזל בה ולומר הַמְעַט מִכֶּם. הוא מזכיר להם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם משאר העם בזכות מעלת נפשם הגבוהה, במטרה לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו אל תוך קרבה רוחנית הדורשת תעצומות נפש וזהירות רבה מסכנה. תפקידם הייחודי הוא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה', הכוללת את נשיאת הכלים המקודשים שנאסרה על אחרים, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם כשלוחי ציבור בעבודת הקרבנות או בשירה בעמידה על הדוכן. דרישתם כעת לכהונה חושפת רדיפת כבוד, ומתעלמת מכובד המשא והביקורת הציבורית שכבר מוטלים עליהם כמנהיגים רוחניים.