במדבר, פרק ט״ז, פסוק י״ד

דתן ואבירם שוללים את מנהיגותו של משה בטענה כי אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, שכן הוא כשל מלהכניס אותם לארץ ולתת להם נחלה, ואף לועגים לו על חלוקת הוראות חקלאיות בשעה שנגזר עליהם למות במדבר. הם מוסיפים ושואלים בבוז הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר, כלומר האם אתה חושב שתוכל לעוור אותנו מלראות את המציאות הצחיחה, או לחלופין, מצהירים שאפילו אם יעקרו את עיניהם בכוח לא יסכימו לבוא. השימוש בביטוי בגוף שלישי במקום לומר "עינינו" נובע מנטייה אנושית להימנע מקללה עצמית, או מתוך עקיצה שאת עיני שאר העם משה אולי מצליח לעוור אך לא אותם. דבריהם נחתמים בסירוב המוחלט לֹא נַעֲלֶה, אמירה אירונית שהכשילה אותם במו פיהם, שכן הם אכן לא עלו אלא ירדו חיים אל בטן האדמה.