קרה לכם פעם שהייתם בתוך ויכוח, וידעתם שאתם צודקים לגמרי, אבל בכל זאת החלטתם לגשת אל החבר ולנסות להשלים איתו?
זה בדיוק מה שמשה רבנו עושה. באמצע מרד גדול נגדו, משה לא מסתפק בלכעוס מול כל העם. למרות שהוא המנהיג והנביא, הוא מחליט לפנות אל דתן ואבירם באופן אישי ופרטי, כדי לנסות לרכך את הלב שלהם ולהביא לשלום. המילים וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא מראות לנו כמה ענווה וצניעות היו למשה. הוא מלמד אותנו כלל חשוב: גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו צודקים, תמיד כדאי לנו לנסות לסיים את המריבה בדרכי שלום.
אבל דתן ואבירם עונים בחוצפה: לֹא נַעֲלֶה. למה הם משתמשים במילה הזו? בתנ"ך, כשמישהו הולך אל שופט או אל מנהיג, קוראים לזה "עלייה". כשדתן ואבירם מסרבים לעלות, הם בעצם אומרים למשה שהם לא מסכימים שהוא יהיה השופט והמנהיג שלהם. בלי לשים לב, כשהם אמרו את המילים האלו, הם קבעו את מה שיקרה להם בהמשך. מכיוון שהם סירבו לעלות ולעשות שלום, הדרך היחידה שנשארה להם הייתה רק לרדת.