קרה לכם פעם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב ומיוחד, אבל במקום לשמוח ולהיות מרוצים, רציתם מיד תפקיד אחר, אפילו גדול יותר? זה בדיוק מה שקרה לקורח. משה עומד מול קורח ושואל אותו שאלה נוקבת: למה אתה מורד ומתלונן? הרי ה׳ כבר נתן לך ולמשפחה שלך תפקיד עצום וחשוב כל כך!
משה משתמש במילה וַיַּקְרֵב כדי להזכיר לקורח שה׳ קירב ובחר דווקא במשפחה שלו, משפחת קהת, כדי לשאת על הכתפיים את ארון הברית והכלים הכי קדושים במשכן. ה׳ אפילו דילג על משפחות אחרות כדי לתת להם את הזכות הזו. המילה אֹתְךָ מדגישה שקורח עצמו קיבל יחס אישי ומכובד. הוא היה ראש המשפחה והמנהיג של המשוררים במקדש. זה היה תפקיד כל כך מיוחד ובלעדי, שלאף אחד אחר בעם ישראל לא היה מותר לעשות אותו.
אבל לפעמים, כשמקבלים כל כך הרבה כבוד, הלב מתמלא בגאווה. בגלל שה׳ קירב את קורח כל כך ונתן לו מעמד גבוה, קורח התחיל לחשוב שמגיע לו עוד. לכן משה אומר לו: וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. משה חושף את המטרה האמיתית של קורח. קורח לא באמת רצה שוויון לכולם, אלא חיפש לקחת לעצמו את התפקיד הכי גבוה שיש, להיות הכהן הגדול. המילה הקטנה גַּם מגלה לנו שקורח לא רצה לעצור שם, אלא חלם לקבל לעצמו עוד ועוד כוח, אולי אפילו להיות מלך. משה בעצם אומר לו: יש לך כבר תפקיד נפלא וקדוש, למה אתה לא מסתפק בו ושמח בחלקך?