יצא לכם פעם להשתתף במבחן ממש חשוב? משה מציב עכשיו לקורח ולאנשים שלו את המבחן הגורלי ביותר שאפשר לדמיין. משה אומר להם לקחת כלים מיוחדים שנקראים מחתות, להביא אש מהמזבח, ולקיים את ההוראה: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת. הקטורת היא בושם מיוחד שהיו מקטירים במשכן. זה לא היה סתם מבחן, אלא מבחן מסוכן, כי מי שמקטיר קטורת בלי שה' בחר בו עלול להיפגע.
משה לא עורך את המבחן מיד, אלא אומר להם לחכות ליום מָחָר. למה דווקא מחר? כי משה רצה לתת להם זמן לחשוב על המעשים שלהם, להתחרט ולחזור בהם כדי שלא יקרה להם דבר רע.
משה מזהיר אותם בצורה ברורה: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ. כלומר, מתוך כל האנשים הרבים שניגשים למבחן, רק אדם אחד ייבחר להיות כהן גדול ויישאר בחיים. תארו לעצמכם מצב כזה, למה שקורח, שהיה אדם חכם, יסכים להשתתף במבחן כזה? הסיבה היא שהגאווה בלבלה אותו. הוא ראה בנבואה שבעתיד יוולדו לו צאצאים חשובים מאוד כמו שמואל הנביא, והיה בטוח שבזכותם הוא זה שיינצל וייבחר.
בסוף דבריו, משה פונה במיוחד לשבט לוי שהצטרפו למרד ואומר להם רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. משה מבקש מהם להסתפק במה שיש להם. הוא מזכיר להם שה' כבר נתן להם תפקיד חשוב ומכובד מאוד במשכן, ואין זה מתאים שידרשו לעצמם גם את הכהונה. משה גם משתמש פה בדיוק באותן מילים שקורח ואנשיו הטיחו בו קודם לכן, כדי להעמיד אותם על טעותם לקראת המבחן הגדול שיחשוף את האמת.