קרה לכם פעם שחילקתם משהו שווה בשווה בין כולם, ורק מישהו אחד קיבל משהו אחר לגמרי? כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, כל שבט קיבל שטח אדמה משלו כדי לבנות בתים ולשתול שדות. אבל לכוהנים ה' אמר משהו מיוחד: בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל. המשמעות היא שהם לא מקבלים נחלה ושטח בארץ כמו שאר השבטים. ה' מוסיף ואומר להם גם וְחֵלֶק לֹא־יִהְיֶה לְךָ, כלומר אסור להם לקחת חלק מהרכוש והשלל שמשיגים במלחמות. המילה בְּתוֹכָם באה ללמד אותנו שאפילו אם בני ישראל ירצו מרצונם הטוב לתת לכוהנים אדמה או שלל, לכוהנים אסור להסכים ולקבל את זה.
אולי תחשבו שזה קצת חסר התחשבות, אבל האמת היא שזה בדיוק ההפך, וזה ממש לא עונש. ה' פשוט רוצה לשחרר את הכוהנים מדאגות של פרנסה. במקום שהם יצטרכו לעבוד קשה בחקלאות או במסחר, הם יכולים להיות פנויים לגמרי לדברים החשובים באמת: ללמוד תורה, לעבוד את ה' בבית המקדש ולהדריך את העם. ה' רוצה שהם ימצאו את השמחה שלהם בקרבה אליו, ולא ברדיפה אחרי כסף או רכוש.
אז ממה הכוהנים יחיו ומה הם יאכלו? ה' מבטיח להם הבטחה נפלאה: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ. ה' אומר להם שהם כאילו אוכלים מהשולחן שלו. כלומר, כל הדברים המיוחדים שבני ישראל מקדישים לה', כמו תרומות, פירות וחלקים מהקורבנות, עוברים ישירות לכוהנים. יש עשרים וארבע מתנות שונות שהם מקבלים, וכך ה' דואג שלא יחסר להם שום דבר והם יוכלו להמשיך בתפקיד הרוחני והמיוחד שלהם בשמחה.