במדבר, פרק י״ח, פסוק ל״א

חשבתם פעם מאיפה היה ללויים אוכל למשפחה שלהם, אם הם היו עסוקים כל היום בעבודה במשכן? בדיוק כמו שאדם שעובד קשה מקבל משכורת, גם הלוויים קיבלו משכורת מאת ה׳. המשכורת הזו נקראת מעשר, והיא בעצם אוכל רגיל לגמרי ולא מתנה קדושה. בגלל שזה אוכל רגיל, התורה אומרת שמותר ללויים לאכול אותו בְּכָל מָקוֹם. הם לא חייבים לאכול אותו דווקא בירושלים או כשהם טהורים, ומותר להם לאכול אותו אפילו במקום טמא כמו בית קברות. ההלכה הזו גם מוכיחה שהמעשר שייך רק ללויים ולא לכוהנים, כי לכוהנים הרי אסור בכלל להיכנס לבית קברות. התורה מוסיפה שהאוכל הזה מיועד עבור אַתֶּם וּבֵיתְכֶם, כלומר ללוי, לאשתו ולמשפחה שלו. אבל יש כאן תנאי חשוב. התורה מדגישה כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם. משכורת מקבלים רק כשעושים את העבודה בשלמותה. לכן, לוי יקבל את המעשר רק אם הוא מסכים לקבל על עצמו את כל התפקידים שלו במשכן. אם הוא יסרב אפילו למשימה אחת, הוא יאבד את הזכות לקבל את המשכורת הזו. דרך אגב, בגלל שהלויים קיבלו שכר על עבודת הקודש שלהם, לומדים שגם היום מותר לשליחי ציבור שמתפללים עבור כולם לקבל על כך תשלום, כי הם עושים תפקיד שדומה למה שעשו הלוויים.