תארו לעצמכם שמלך נותן לכם מתנה מיוחדת, אבל פתאום מישהו אחר בא ואומר: "היי, זה בכלל לא שלכם!". מה המלך יעשה? הוא מיד יכתוב לכם מסמך רשמי שמוכיח שהמתנה שייכת רק לכם, כדי שאף אחד לא יתווכח איתכם יותר. זה בדיוק מה שקרה לאהרון הכהן. אחרי שקורח והאנשים שלו ניסו לטעון שאהרון לא צריך להיות כהן, ה' מחליט לתת לאהרון ולבנים שלו שטר מתנה רשמי לתמיד, שכולל בתוכו עשרים וארבע מתנות מיוחדות שנקראות מתנות כהונה.
ה' פונה לאהרון ואומר לו וַאֲנִי. למה דווקא ככה? ה' בעצם אומר לאהרון שבגלל שהוא נתן לו תפקיד כל כך קשה ואחראי לשמור על המשכן, הוא בעצמו דואג לתת לו שכר טוב על העבודה שלו. המילה הִנֵּה מראה שה' נותן את המתנות האלה מכל הלב, בשמחה גדולה ובזריזות.
ה' מבקש מאהרון לשמור אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי. הכוונה היא לא רק לשמור על המתנות שאף אחד זר לא ייקח אותן, אלא לשמור עליהן בטהרה. הכהנים צריכים לזכור תמיד שהם משרתים של ה', ולכן הם חייבים לשמור על עצמם ועל האוכל הקדוש שלהם טהור ונקי.
ה' מוסיף שהמתנות ניתנות לְמָשְׁחָה. המילה הזאת מסמלת כבוד וגדולה, ממש כמו שממליכים שרים ומלכים. הכהנים צריכים לאכול את האוכל הקדוש הזה בצורה מכובדת, כמו שמלכים אוכלים, למשל כשהבשר צלוי ומתובל. אבל יש הבדל קטן: לאהרון עצמו המתנות ניתנות בשביל הכבוד והגדולה שלו, ואילו לבנים שלו, הכהנים שיהיו אחריו, ה' אומר שהן ניתנות וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם, כלומר כחוק קבוע לתמיד, כדי להבטיח שיהיה להם ממה לחיות ולהתפרנס בזמן שהם עובדים במשכן.