הפסוק משרטט את גבולות האחריות והעבודה במשכן, ומגדיר את חלוקת התפקידים המדויקת בין הכהנים ללויים. מטרת ההוראה היא ליצור סדר מופתי במקדש, תוך אזהרה חמורה מפני חריגה מסמכות ופלישה לתחומי עבודה זרים.
הציווי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל מחלק את תפקידי הלוויים לשניים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמִשְׁמַרְתְּךָ מתייחסת לעזרה ולסיוע שהלוויים מעניקים לכהנים בעבודתם [רש"ר הירש, ביאור יש"ר], כגון הכנת צורכי הקורבנות ומינוי גזברים [רלב"ג, העמק דבר], או לשמירה על קודש הקודשים ומניעת התקרבות של זרים [ספורנו, בכור שור]. לעומת זאת, מִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל מתארת את תפקידיהם העצמאיים של הלוויים: הקמה, פירוק, נשיאת המשכן ושמירה עליו מבחוץ לאורך היום והלילה [ספורנו, רלב"ג, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
ההגבלה אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ תוחמת את אזורי הפעילות. כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הם הכלים הפנימיים שבתוך המשכן, כדוגמת המנורה, השולחן ומזבח הזהב [ספורנו, ביאור יש"ר], או ארון הברית [מלבי"ם]. פירוש ייחודי מציע כי כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ כוללים גם את כלי השיר, ומזהירים את הלוויים שלא להשתמש בחצוצרות המיוחדות לכהנים [צפנת פענח]. הַמִּזְבֵּחַ מתייחס למזבח העולה החיצון [ספורנו, ביאור יש"ר]. הפרשנים מסבירים כי ההוראה לֹא יִקְרָבוּ אינה אוסרת רק על קרבה פיזית או על מגע בכלים בזמן נשיאתם [ביאור שטיינזלץ], אלא בעיקר מזהירה מפני ביצוע עבודת הקודש עצמה [העמק דבר, רש"ר הירש].
סופו של הפסוק, וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם, מציג את חומרת העונש ומשווה בין הכהנים ללוויים ביחס לאיסור זה [אבן עזרא]. מתוך השוואה זו לומדים הפרשנים על אחריות משותפת: הכהנים נושאים באחריות על מעשי הלוויים, ואם יאפשרו להם לעבוד בעבודה שאינה שלהם, ייענשו הכהנים וימותו יחד איתם [בכור שור, רלב"ג]. יתרה מכך, הפסוק מלמד על איסור הדדי של החלפת תפקידים. כשם שללוויים אסור לבצע את עבודת הכהנים, כך מוזהרים הכהנים שלא לבצע את עבודות הלוויים [רבנו בחיי, פענח רזא, רש"ר הירש]. המילה "גם" מרחיבה את האיסור ומלמדת שההקפדה על חלוקת התפקידים תקפה אפילו בתוך שבט הלוי עצמו; לוי שמונה לתפקיד של משורר אינו רשאי לשמש כשוער ולהפך, ומשפחה אחת אינה רשאית לעשות את עבודתה של משפחה אחרת [אור החיים, רלב"ג, תורה תמימה, רבנו בחיי]. לצד אזהרות חמורות אלו, ההשוואה בין שתי הקבוצות רומזת שכשם שלכהנים יש עבודה ייעודית במזבח, כך גם ללוויים יש עבודה מהותית הקשורה אליו – שירת הקודש המלווה את הקורבנות [תורה תמימה, מלבי"ם].