לאחר שוך סערת מרד קורח וביסוס מעמדה הנצחי של הכהונה, מבטיח ה' את מעמדם הכלכלי והרוחני של הלוויים, כדי שיוכלו להתמסר לעבודת הקודש ללא טרדות פרנסה.
האות וי"ו הפותחת את המילים וְלִבְנֵי לֵוִי מחברת פסוק זה להבטחות שניתנו לכוהנים לפני כן. כשם שברית הכהונה היא ברית עולם, כך גם מעמדם של הלוויים נצחי [רבנו בחיי, חזקוני, צפנת פענח]. הדברים נאמרים כהשלמה לציווי שניתן לאהרון, שכן אהרון עשוי היה לתהות כיצד יוכלו הלוויים להתפרנס אם יקדישו את כל זמנם לעזרה במקדש. על כך משיב ה' כי פרנסתם מובטחת ללא צורך בעבודת אדמה [העמק דבר, בכור שור].
המילה הִנֵּה מבטאת שמחה, ומלמדת שהמתנה ללוויים ניתנה ברצון ובשמחה רבה [צפנת פענח, שפתי כהן]. דעה נוספת מסבירה שהמילה מצביעה על חידוש, שכן בניגוד למתנות הכהונה שניתנו כבר בהר סיני, מתנות הלווייה חודשו רק בשלב זה [מלבי"ם]. בהכרזה נָתַתִּי, מדגיש ה' שהוא הנותן הישיר של המתנה, ולא בני ישראל. תודעה זו נועדה להבטיח שעבודת הלוויים תישאר טהורה ומסורה לה' לבדו, מבלי שירגישו תלות או מחויבות לעם [שפתי כהן].
המתנה המוענקת היא כָּל מַעֲשֵׂר, דהיינו עשירית מכלל היבול החקלאי בישראל [ביאור שטיינזלץ], ובפרט דגן, תירוש ויצהר [רש"ר הירש]. חלק זה, שהוא למעשה גדול יותר מהחלק היחסי שהיה מגיע להם כשבט אחד מתוך שנים עשר, מבטיח שלא יצטרכו לחרוש ולזרוע ויהיו פנויים לשמירת המקדש [בכור שור].
המעשר ניתן להם לְנַחֲלָה, כתחליף לאחוזה קרקעית בארץ ישראל [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מניעת בעלות על נחלה נועדה להרחיק אותם מהמון העם ולמנוע מהם להיות מושפעים לרעה [שפתי כהן]. בנוסף, כשם שנחלת קרקע היא קבועה ואינה משתנה, כך גם מעשר זה נוהג ברציפות בכל שנה ושנה, בניגוד למעשרות אחרים התלויים במחזור השנים החקלאי [צפנת פענח, מלבי"ם].
המילה חֵלֶף משמעותה תמורה [אבן עזרא]. הפרשנים מסכימים כי ישנו הבדל מהותי בין מתנות הכהונה למעשר הלוויים; בעוד מתנות הכהונה הן קודש הניתן משולחנו של ה' לנציגיו, המעשר שניתן ללוויים הוא שכר עבודה מובהק ותמורה לעמלם הפיזי באוהל מועד, במקום בני ישראל שהיו אמורים לבצע עבודה זו [רש"ר הירש, העמק דבר].
מאחר שמדובר בשכר, התשלום מותנה בעבודה: לוי שפורק עול, כופר בעבודתו או מסרב לעבוד, אינו זכאי למעשר [רלב"ג, צפנת פענח]. עם זאת, כל עוד הלוי מקבל עליו את עול העבודה, הוא נחשב לעובד וזכאי לשכרו גם אם נבצר ממנו לעבוד זמנית בשל מחלה [מלבי"ם]. גישה ייחודית מצביעה על כך שהמילה חֵלֶף מתארת לרוב תמורה של מעט בעד הרבה. עשירית מכל תבואת ישראל היא שפע עצום ביחס לעבודה הפיזית באוהל מועד, שאינה דורשת יגיעה רבה. כדי שלא יישאו חטא על קבלת שכר הגדול ממידת טרחתם, נצטוו הלוויים להפריש מתוך המעשר שלהם תרומת מעשר לכוהנים [הכתב והקבלה].