מתנות הכהונה אינן מוגבלות רק לתחומי המקדש, אלא כוללות גם את "קדשי הגבול", מתנות שניתן לאכול בכל מקום, המבטאות את ההכרה כי השפע החקלאי כולו מקורו אלוהי. הציווי מתמקד בהפרשת החלק הראשון והמשובח ביותר מיבול הארץ לטובת הכהנים.
הפרשנים מסכימים כי המילה חֵלֶב אינה מתייחסת כאן לשומן, אלא למיטב, למובחר ולחלק הנכבד ביותר של היבול. התורה מפרטת את סוגי היבול: יִצְהָר הוא שמן זית זך, שנקרא כך על שום צלילותו ובהירותו, מהשורש צ.ה.ר [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. תִּירוֹשׁ הוא היין המובחר [שטיינזלץ], ואילו לגבי דָגָן קיימת מחלוקת באשר להיקפו: יש המצמצמים זאת לחמשת מיני דגן בלבד, בעוד אחרים מרחיבים את המושג לכל תבואה הנאספת לכרי, כולל פירות אילן וקטניות, למעט ירקות [העמק דבר]. כמו כן, השימוש במילים אלו מדגיש שמדובר ביבול שנגמרה מלאכתו והוא מוכן לאחסון [רש"ר הירש].
המילה רֵאשִׁיתָם מכוונת בעיקרה ל"תרומה גדולה", ההפרשה הראשונה מן היבול [רש"י, בכור שור]. מן התורה אין לתרומה זו שיעור מוגדר, ואפילו חיטה אחת יכולה לפטור כרי שלם, כל עוד היא מן המובחר [רש"ר הירש]. לפי גישת הקבלה, היעדר השיעור המדויק נובע מכך שהתרומה רומזת לחכמה האלוהית העליונה, שהיא בלתי מוגבלת [רקנאטי]. עם זאת, מתוך המילה רֵאשִׁיתָם לומדים כי חייב להישאר שאר ליבול, ולא ניתן להקדיש את כל הערימה כתרומה, שכן נדרשת "ראשית" מתוך מכלול של שיריים [רש"ר הירש, שפתי כהן]. אף על פי שהפסוק מציין אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה', בפועל התרומה ניתנת לכהנים [שטיינזלץ], ועצם הנתינה נועדה להמשיך ברכה על שאר היבול [העמק דבר].
חלוקת הפסוק וכפילות המילה חֵלֶב, פעם אחת לפני השמן ופעם נוספת לפני היין והדגן, אינן מקריות. מכך לומדים הלכה יסודית ולפיה "אין תורמין ממין על שאינו מינו". כלומר, אי אפשר להפריש שמן כדי לפטור את היין, אלא יש לתת את המיטב מכל מין בנפרד. כל סוג של יבול נחשב למתנה אלוהית ייחודית הדורשת ביטוי עצמאי של הודיה [רש"ר הירש, תורה תמימה]. יתרה מכך, המילה רֵאשִׁיתָם מלמדת שהפרדה זו קיימת לא רק בין משפחות צמחים שונות, אלא אפילו בין סוגי דגן שונים, כגון חיטים ושעורים, שאין להפריש מזה על זה [תורה תמימה].
לצד הפירוש הפשטני הרואה בפסוק כולו התייחסות לתרומה גדולה בלבד [מזרחי], ישנם פרשנים המאמצים את מדרשי חז"ל ורואים בכפילויות הלשוניות רמז למתנות כהונה נוספות. לפי גישה זו, חֵלֶב מתייחס לתרומה ולתרומת מעשר, רֵאשִׁיתָם מרחיב את הציווי גם לראשית הגז, והמילים אֲשֶׁר יִתְּנוּ כוללות בתוכן את מצוות הפרשת חלה ואת מתנות הבשר הניתנות לכהן מן הבהמה [מלבי"ם].